<h1>אבודרהם סדר ההגדה</h1>
<h2>דף נא:</h2>
ויש מגדולי המפרשים שהורו לברך על ההלל שתי פעמים, אחד לפני הסעודה לקרוא את ההלל, ואחד לאחר הסעודה לגמור את ההלל, ומביאין ראיה לדבריהם מדאמרינן בירושלמי דברכות (פ"א ה"ה) כל הברכות פותחות בברוך, חוץ מברכה הסמוכה לחברתה. מתיב רבי ירמיה, הרי גאולה, פירוש, ברכת אשר גאלנו, שהיא סמוכה לברכת ההלל שלפניה, ופותחת בברוך. ומתרץ, שניא היא, דאמר רבי יוחנן אם שמע הלל בבית הכנסת יצא פירוש, שהיו נוהגין לקרותו בבית הכנסת, וכשהוא קורא אותו בביתו אינו מברך עליו, שכבר בירך עליו בבית הכנסת. אבל מברך אשר גאלנו בביתו על כוס שני, שלא בירך אותה בבית הכנסת. הלכך, כיון דלפעמים אינה סמוכה פתחו בה בברוך, כמו שנהגו בברכת אשר ברא ששון ושמחה, התיב רבי אליעזר ברבי יוסי קומי רבי יוסי, והרי סופא, פירוש, ברכת יהללוך, שאומרים בסוף ההלל לאחר הסעודה, שאינו פותח בה בברוך, אף על פי שאינה סמוכה שהרי הסעודה הפסיקה. ומתרץ, שתים הן, אחת להבא, ואחת לשעבר. פירוש, שתי ברכות מברכין על ההלל, אחת לפני הסעודה, ואחת לאחר הסעודה. ויש מהם שהורו (רמב"ן פסחים קי"ז) לברך ברכה אחת בלבד בתחילת ההלל, והיא לגמור את ההלל. ומביאין ראיה לדבריהם, מדאמרינן בירושלמי דסוכה, ובתוספתא דסוכה, ובמסכת סופרים, בי"ח יום ולילה אחד גומרין את ההלל, ומונה ליל פסח ויומו, ובגולה כ"א יום ושתי לילות, ועוד הם אומרים, שלכך מברכין לאחריו יהללוך, ואם לא היו מברכין לפניו לא היו מברכין לאחריו, משום דתנן בנדה בפרק בא סימן (נ"א ע"ב) כל הטעון ברכה לאחריו טעון ברכה לפניו, ועוד, שאם לא כן היתה ברכת יהללוך פותחת בברוך, אבל מפני שכבר בירך לפניו הויא ברכת יהללוך ברכה הסמוכה לחברתה. אבל רב עמרם, ובעל הלכות גדולות, ורב צמח ורבינו האי כתבו, שאין מברכין עליו כלל, שאין אומרים אותו על השלחן בתורת קריאת ההלל, אלא בתורת שיר והודאה בלבד, ואיך יברך לגמור, והוא פוסק באמצע, ומברך ברכות הרבה, ומרבה בשיחת דברים בסעודה, ואוכל ושותה, אלא ודאי אין מברכין עליו. והראיה שהביאו מהירושלמי לברך על ההלל שתי ברכות אינה ראיה, דהכי פירושא דירושלמי, והרי גאולה. פירוש, כיון שאינו התחלת הדבר, כי גם מה שלפניה מדבר בענין הגאולה, ואף על פי שאין ברכה לפניה, לא היה לה לפתוח בברוך, שלעולם אין ברכה פותחת בברוך, אלא כשהיא תחילת הדבר. וכן מוכח בירושלמי, דמקשי התם, והרי נברך, פירוש למה הזן פותחת בברוך, כיון שיש נברך לפניה, אלמא אף על פי שאין בנברך לא שם ולא מלכות מקרא הזן הסמוכה לחברתה, כיון שאינה התחלת הדבר. ומתרץ, אם שמע הלל בבית הכנסת יצא, שהיו רגילין בבית הכנסת לומר ההגדה וההלל, להוציא מי שאינן בקיאים. וכשנכנס לביתו אוכל ירקות, ומברך, ושותה כוס שני. והכי איתא בתוספתא (פסחים פרק י' הלכה ה') בני העיר שאין להם מי שיקרא את ההלל, נכנסין לבית הכנסת, וקורין שם פרק ראשון, והולכין לבתיהם, ואוכלין, וחוזרין שם, וגומרין. והכי איתא במסכת סופרים, ומקשי, והרי סופה. פירוש למה חותמת בברוך, והרי ברכה קצרה היא, כמו ברכת המצות. ומתרץ, שתים הן, אחת להבא, ואחת לשעבר. פירוש, כיון שיש בה אריכות דברים, על הגאולה לשעבר, ועל הגאולה לעתיד, חותם בברוך. והראיה שהביאו מהירושלמי, וממסכת סופרים, לברך לגמור את ההלל בלבד, אינה ראיה, כי לא בא ללמדנו שחייב לברך עליו לגמור את ההלל בלילי הפסח, אלא בא ללמדנו מנין הימים שגומרין בהם את ההלל בלבד, ואף על פי שאמרו כל הטעון ברכה לאחריו טעון ברכה לפניו. כבר אמרו (קדושין כ"ז ע"א) אין למדין מן הכללות, ואפילו במקום שנאמר בהם חוץ, ואם תאמר, אם כן ברכת יהללוך למה אינה פותחת בברוך, כיון שאינה סמוכה לברכה אחרת. ויש לומר, מפני שהיא ברכת הודאה, כברכת הגשמים, דאמרינן מודים אנחנו לך ה' אלהינו על כל טיפה וטיפה וגומר, ואינה פותחת בברוך. או יש לומר, כיון שכל השנה כשקורין את ההלל היא סמוכה לברכה שלפניה, בליל פסח גם כן לא רצו לשנותה, וכבר פשט המנהג בכל העולם שלא לברך עליו. וכל הלכה שהיא רופפת בידך הלוך אחר המנהג (ירושלמי מעשר שני פ"ה ה"ב).
